<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער כ"ו</h1>
<h2>דף ח:</h2>
חשבון המכירות שאדם מוכר ויחזיר אותם מיד הלוקח מי שראוי לנכות אותן לפי שהוא ממכרו שלא כדין, ויש מי שאין ראוי להחזיר מיד הלוקח. תדע דאותן שראוי להחזיר מיד הלוקח הם תשעה. הראשון מי שעליו חוב בשטר ומכר קרקע יש לו לבעל חוב להוציא את הקרקע כלו מיד הלוקח (או) כפי שהיה לו מן החוב על המוכר והוא שלא נמצא ביד המוכר כלום ממה שיפרע את חובו וזה הדין הוא על הדרכים הידועים שהפרדתי להם שער בפני עצמו והוא בזה החבור [שער כ"ז] כדגר' [ב"ב קע"ה ע"ב] המלוה את חברו בשטר גובה מנכסים משועבדים. השני מי שמכר קרקע ויש עליו כתובה לאשתו יש לה לגבות אותו קרקע מיד הלוקח בשעת גביית כתובת' על הדרכים שתראה וכדגר' [כתובות פ"ז ע"א] מנכסים משועבדים כיצד מכר נכסיו לאחרים והיא נפרעת מן הלקוחות לא תפרע אלא בשבועה. השלישי מי שמכר קרקע והוא ירושת אביו והיה לו אחות שלא נטלה עדין עשור נכסי מנכסי אביה זו היא שראויה לגבות מאותו קרקע שנשאר כשעור שהיה לה על הנכסים ועל הדרכים שנפרש וכדגר' [שם ס"ט ע"א] תלא ליה רב לר' בני חטי האחים ששעבדו מהו הוה יתיב ר' חייא קמיה אמר לו מאי תבעי ליה מכרו או משכנו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות. הרביעי מי שמכר הקרקע שלא היה בו כלום ובא בעל הקרקע ונטל את שלו מיד הלוקח ובא הלוקח וחזר למוכר כדי שישלם לו דמיו ולא מצא ביד המוכר כלום הרי זה יחזיר על הלקוחות שלקחו מיד אותו מוכר שום קרקע לאחר שקנה הוא ממנו כשעור שהיה על המוכר ועל הדרכים שנפרש וכדגר' [ב"מ י"ד ע"ב] הרי שגזל שדה מחברו ומכרה לאחר והרי היא יוצאה מתחת ידו כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדים. החמישי מי שמכר שדה והיה עליו ב"ח ובא אותו ב"ח ונטל אותו קרקע מיד הלוקח כדינו ולאחר מיכן קנה אותו מוכר שדה אחרת ומכרה ללוקח שני יש מן הדין שיבא הראשון שנטרף ממנו הקרקע שיחזור ויגבה קרקע מיד הלוקח שני על הדרכים שנפרש והוא שלא מצא ביד המוכר בני חרי שיגבה ממנו כדגר' [שם ט"ו ע"א] המוכר שדה לחבירו והרי היא יוצאה מתחת ידו כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדים, וכמו כן זה הדין נמי נדינו מן הלוקח השני על הלוקח השלישי. הששי מי שערב ממון לחברו בשעת הלואת הממון ונכתב על שניהם ביחד על הלוה ועל הערב בלשון ששניהם קשורים באותו מלוה יש מן הדין שיבא המלוה ויגבה אותם מן הערב ועל הדרכים שנפרש כדגר' [ב"ב קע"ו ע"א] אמר רב ערב היוצא (לאחר) [קודם] חתום שטרות גובה מנכסים משועבדים ואסיקנא והוא דכתב ליה ופלוני ערב דשייך ערב בשטרא. השביעי מי שקבל לזון את בני אשתו עד זמן ידוע יש עליו לזון אותם כמו שהתנה ואע"פ שגרש את האם יש עליו לקיים תנאו וכמו כן אם נשאת לאחר והתנה אותו אחר נמי לזון אותם יש על האחר לזון ועל השני לתת דמי מזונות, וכן אם נשאת לשלישי או לרביעי ואם מתו אותם בעלים ולא הניחו כי אם נכסים משועבדים יש מן הדין על הבנות להוציא אותו קרקע מיד הלקוחות ויגבו כשעור שיש להם עליהם היכא דקבלו אותו תנאי על עצמם בקנין כדגר' [כתובות ק"א ע"ב] הנושא את האשה ופסקה (עמה) [עמו] על מנת שיזון את בתה חמש שנים חייב לזונה חמש שנים ולא יבא הראשון ויאמר לכשתבא אצלי אני אזונה אלא מוליך את מזונותיה למקום שהיא שמה, וכן לא יאמרו שניהם הרי אנו זנים אותה כאחד אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות נשאת הבעל חייב במזונותיה והם נותנים לה דמי מזונות, מתו בנותיו נזונות מנכסים בני חורין והיא נזונת מנכסים משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב ואמר ליה רבינא לרב אשי [שם ק"ג ע"ב] דברים הללו נתנו ליכתב או לא נתנו ליכתב למאי נפקא מינה למטרף ממשעבדי, אמר ליה לא נתנו ליכתב ואמרינן תא שמע היא נזונת מנכסים משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב, הכא במאי עסקינן כשקנו מידו. השמיני מי שמכר קרקע ויש עליו חוב ואותו לוקח שלקח אותו קרקע מכרו כלו ללוקח שני או מקצתו דין הוא על ב"ח שיחזי' מה שמכר המוכר שהוא הלוה. רואים אם הלוקח השני לקח מן הלוקח הראשון כל מה שקנה מן הלוה הרי המלוה יחזיר על הלוקח השני ויוציא מידו כשעור (ו)מה שיש לו על אותם נכסים שקנה, אבל אם הלוקח הראשון לא מכר כל אותו קרקע אלא מכר מקצתו ללוקח שני הרי יד ב"ח על העליונה רצה יגבה מן הלוקח ראשון ואם רצה יגבה מן הלוקח השני, ואימתי יגבה מן הלוקח השני בזמן שלקח מן הלוקח ראשון נכסים שהם ראויים לב"ח כגון שהן בינונית אבל אם לקח עידית וזיבורית אי נמי שלקח בינונית ונשתייר אצל הלוקח הראשון בינונית כמותה כשעור חובו אינו יכול לחזור בו על הלוקח השני כדגר' [ב"ק ח' ע"ב] אמר רבא ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון וחזר שמעון ומכר שדה אחת ללוי ובא ב"ח דראובן רצה מזה גובה רצה מזה גובה ולא אמרן אלא דזבן בבינונית אבל זבן עידית וזיבורית אמר לו להכי טרחי וזבני ארעא דלא חזיא לך, ובינונית נמי לא אמרן אלא דלא שייר בבינונית דכוותיה גבי שמעון אבל שייר בבינונית דכוותיה גבי שמעון מצי אמר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא כדרך שתקנו בלוקח ראשון כך תקנו בלוקח שני. התשיעי חוב שאין עליו לא שטר ולא קנין אלא הודאתו בב"ד או שהעידו עליו בפני ב"ד שיש למלוה זה על לוה זה כך וכך ודן עליו ב"ד שיפרע את שלו דין הוא שיטרוף מנכסים משועבדים ומאיזה נכסים משועבדים אמרינן מאותן שמכר אחר שהודה בב"ד לפי שכיון שהודה בב"ד כותבים עליו בכתיבת השטר כדגר' [סנהדרין כ"ט ע"ב] מר בר רב אשי אמר אפילו אמר להו הוו עלי דייני לא כתבינן עד דקבעי דוכתא ומשדרי ומייתו ליה וכל זה בב"ד הדיוטות אבל בב"ד מומחים אינו צריך כ"כ ככמות זה לגבות מנכסים משועבדים דאמר רבא [ב"מ י"ד ע"ב] לעולם בגוזל ונגזל כגון שגזל שדה מלאה פירות ואכל את הפירות וחפר שם בורות שיחין ומערות בא נגזל לגבות קרן גובה מנכסים משועבדים פירות גובה מנכסים בני חורין, רבה בר רב הונא אמר כגון שגזל שדה מחברו מלאה פירות ואכל את הפירות ונטלוה מציקים בא נגזל לגבות קרן גובה מנכסים משועבדים לגבות פירות גובה מנכסים בני חורין ואמרינן [שם ט"ו ע"א] בין לרבה בין לרבה בר רב הונא מלוה ע"פ היא ומלוה ע"פ אינו גובה מן הלקוחות אמרי הכא במאי עסקינן כגון שעמד בדין והדר זבין אי הכי אפילו פירות נמי כגון שעמד בדין על הקרן ולא עמד על הפירות ומאי פסקא סתמא דמילתא כי תבע איניש קרנא תבע ברישא.
<h2>דף צה.</h2>
ותדע שאתה מוצא בעשרה מקומות שלא יגבו מן המשועבדים ולא יוכלו להוציא מיד הלקוחות כלום. הא' מי שיש לו חוב על חברו ואין לו עליו בו לא שטר ולא קנין אלא עדים דזהו הנקרא מלוה ע"פ לא כל הימנו לגבות מנכסים משועבדים כדגר' [ב"ב קע"ה ע"א] המלוה את חברו בשטר גובה מנכסים משועבדים ע"י עדים גובה מנכסים בני חורין והיכא נמי שכתב לו (המלוה ללוה) [הלוה למלוה] כתב ידו באותו חוב אף הוא נקרא מלוה ע"פ כדגר' [שם] הוציא עליו בכתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין ורב ושמואל דאמרי תרוייהו [שם] מלוה ע"פ גובה מן היורשים ואינו גובה מן הלקוחות, גובה מן היורשים כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ואינו גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא. השני מה שנקרא כתובת בנין דכרין דמי שהיה נשוי שתי נשים יש מן הדין שיבאו לאחר מיתת אביהם בנין דכרין של זאת ויטלו כתובת אמם ויבאו בנין דכרין של זו ויטלו כתובת אמם והשאר חולקים בתורת ירושה כדגר' [כתובות נ"ב ע"ב] לא כתב לה בנין דכרין דיהוון ליכי מנאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חלקהון דעם אחיהון חייב מפני שהוא תנאי ב"ד והוא שיש שם מותר דינר שיחלקו ולא זהו מקום הצעתן להאריך. ומ"מ אין ליתומים הללו שיטלו כתובת בנין דכרין מכל מה שנמכר כדגר' [שם נ"ה ע"א] כתובת בנין דכרין נהרדעי אמרי לא טרפא ממשעבדי וירתון תנן, בני מתא מחסיא אמרי טרפא ממשעבדי ויסבון תנן, והלכתא לא טרפא ממשעבדי ירתון תנן. השלישי ערב שערב למלוה ממון שהלוה ולא ערב אותו ממון אלא לאחר שהלוה המלוה ללוה ולאחר שהעיד עליו אין על המלוה שיוכל לחטוף מן הלקוחות שמכר להם הערב הזה כלום כדגר' [ב"ב קע"ה ע"ב] ערב היוצא לאחר חתום שטרות גובה מנכסים בני חורין, מעשה ובא לפני רבי ישמעאל ואמר גובה מנכסים בני חורין אמר לו בן ננס אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין אמר לו למה, אמר לו הרי שהיה חונק את חברו בשוק מצאו חברו ואמר לו הנח לו ואני אתן לך פטור שעל [נ"א שלא על אמונתו] אמונתו הלוהו, אמר רבי ישמעאל הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה גדול מהן שהן מעיין הנובע והרוצה שיעסוק בדיני ממונות ישמש את בן ננס ואמר רבה בר רב הונא אר"י אף על פי שקלס רבי ישמעאל את בן ננס אין הלכה כמותו. ותדע דמה שאנו דנין על הערב שהוא כי האי גונא שיגבה המלוה ממנו מנכסים בני חורין לא אמרן אלא היכא שקנו ממנו ואפילו שקנו ממנו כיון שהוא לאחר מתן מעות כמו שפי' אינו גובה מן המשועבדים ולא כלום דאי לאו דקנו מיניה לא היינו קובעים הלכה כרבי ישמעאל לגבות בני חרי לפי שיש לנו הלכה קבועה דכל ערב שהוא לאחר מתן מעות כי האי גונא ואין עליו קנין ולא היה בפני ב"ד אין על אותו ערב לפרוע לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין דגרסינן [שם קע"ו ע"ב] והלכתא בשעת מתן מעות לא בעי קנין לאחר מתן מעות ערב דבית דין הוא דלא בעי קנין הנך כלהו בעי קנין ואמרינן [שם ע"א] כי אתא רבין אר"י חלוק היה רבי ישמעאל אף בחנוק והלכה כמותו אף בחנוק ואמר רב יהודה אמר שמואל חנוק וקנו מידו משתעבד נמצא דלא תקשי לך הלכתא אהלכתא מאחר שתרצנו אותה כר' ישמעאל כדפרקינן, והיכא שהעיד הערב על עצמו בגופו של שטר חוב קודם חתימת העדים אם אמר בזה הלשון ראובן לוה משמעון מנה וערב לוי אותן לשמעון הרי נתקשר הערבות בהלואה ונתערב הכל זה בזה ויש לשמעון המלוה לגבות מן הלקוחות שמכר להם לוי הערב אם אין לו ללוי הערב בני חורין בידו שיפרע לו לשמעון ואף אין לו לראובן הלוה לא בני חרי ולא משעבדי התם הוא דגובה מן המשועבדים ששיעבד לוי הערב וזה כמו שנפרש עדין. אבל היכא שנכתב הערב בשטר החוב בלשון שהוא מחולק ומובדל מן ההלואה ואינו מערב עמו ואף על פי שהוא כתוב בגופו של שטר קודם חתימת העדים כבר נתחלק זה מזה ואין למלוה שיטול מן המשועבדים ששעבד הערב ולא כלום כדגר' [שם קע"ו ע"א] זמנין אמר רב ערב היוצא לאחר חתום שטרות גובה מנכסים בני חורין קודם חתום שטרות גובה מנכסים משועבדים, וזמנין אמר רב אפילו קודם חתום שטרות אינו גובה אלא מנכסים בני חורין קשיא דרב אדרב לא קשיא דהא דכתיבא ביה פלוני ערב דלא שייך ערב בשטר הא דכתיבא ביה ופלוני ערב דהא שייך ערב בשטרא וגרסינן על הדא וכן א"ר יוחנן. הרביעי מה שהתנה בכתובת אשתו או לבעל חובו שאין להם אחריות וכגון שפי' בשטר בפיר' ואמר ע"מ שאין לכם עלי אחריות אין להם לא לאשה ולא לבעל חוב שיטרפו מכל נכסים ששעבד ולא כלום אלא דינו בבני חרי כדגר' [ב"ק צ"ה ע"א] חמשה גובין מן המחוררין ואלו הן פירות ושבח פירות והמקבל עליו לזון את בת אשתו ובן אשתו וגט חוב שאין בו אחריות וכתובת אשה שאין בה אחריות. ועכשו תראה בשער האחר שנפרש לקמן דהני מילי הוא שפי' בפי' ע"מ שאין לך עלי אחריות. החמישי היכא שהתנה על עצמו וקבל עליו לזון את בן אשתו שיש לה מבעל אחר ולא קנו ממנו אין עליו לטרוף ממה ששעבד כלום כדגר' [כתובות ק"ב ע"ב] אמר לו רבינא לרב אשי דברים הללו נתנו ליכתב או לא נתנו ליכתב ולמאי נפקא מינה למטרף ממשעבדי וכו' דהא גרסינן [ב"ק צ"ה ע"א] חמשה גובין מן המחוררין ואחד מהן המקבל לזון את בן אשתו ובת אשתו. הששי מזונות האשה לאחר מיתת בעלה ומזונות הבנות לאחר מיתת אביהם ודאי וברור בדין הוא שיטלו מזונות ממה שקנה אביהם והאשה כמו כן, אבל יש עליה דברים ידועים כדגר' [כתובות נ"ב ע"ב] לא כתב לה את תהא יתבא בביתי ומתזנת מנכסי כל יומי מיגר ארמלותיך חייב שהוא תנאי ב"ד, לא כתב לה בנן נוקבן דיהוון ליכי מנאי אינן יתבן בביתי ומתזנן מנכסי עד דתלקחן לגברין חייב שהוא תנאי ב"ד. אבל אם מכר אביהן נכסיו בחייו או שמכרו בניו לאחר מותו אין להן להוציא מיד הלקוחות ולא כלום כדגר' [שם ס"ט ע"א] תלא ליה לרבי ביני חטי האחים ששעבדו מהו א' תבעי ליה מכרו או משכנו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות וגרסינן [גיטין מ"ח ע"ב] נמי אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים. השביעי מה שהזכירו הראשונים וקראוהו שבח קרקעות היא מי שגזל שדה ומכרו והוסיף בקרקע ובא בעל הקרקע ונטל את שלו מיד הלוקח וחזר הלוקח על הגוזל שמכרו שישלם לו הקרן והשבח שהשביח, הקרן ודאי וברור דין הוא שיטרוף ואפילו מנכסים משועבדים וכמו שהזכרנו למעלה, אבל השבח שהוסיף אם הוא ראוי ליטול אותה על הדרכים [בשער כ"ט] שנפרש אין לו ליפרע מנכסים משועבדים כדגר' [ב"מ י"ד ע"ב] הרי שגזל שדה מחברו והרי היא יוצאה מתחת ידו כשהוא גובה גובה הקרן מנכסים משועבדים ואת השבח מנכסים בני חורין. השמיני מה שהזכירו הראשונים והוא אכילת פירות וזהו כגון שגזל שדה ואכל פירותיה ובא הנגזל ולקח גוף הקרקע ותבע הפירות מיד הגוזל אין לו לנגזל שיטרוף דמי אותן פירות מיד הלקוחות שלקחו מהגוזל כדגר' [שם] אכילת פירות כיצד הרי שגזל שדה מחברו והרי היא יוצאה מתחת ידו כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדים ואת השבח מנכסים בני חורין ואמרינן [שם ט"ו ע"א] עלה רב אשי [אמר] לצדדים קתני כגון שגזל שדה מלאה פירות ומכר השדה בא לוקח לגבות גובה את הקרן מנכסים משועבדים בא נגזל לגבות פירות גובה נכסים בני חורין. התשיעית האשה כשמוכרת שדה שהניח בעלה ומכרה אותו למזונות ידעינן שאחריות המכירה היא על היתומים כדגר' [כתובות ק' ע"א] אמר רב יוסף האי ארמלתא דזבינא אחריותא איתמי אפילו הכי היא בעצמה אינה יכולה לחזור על הלוקח שמכר[ה] לו אותו שדה למזונותיה אא"כ השאירה בנכסים כשעור כתובתה כדגר' [שם צ"ז ע"א] המוכרת למזונות מהו שתחזור ותטרוף לכתובתה קמבעיא להו דאמר רב יוסף ארמלתא דזבינא וב"ד דזבין אחריותא איתמי מאי כיון דאחריותא איתמי טרפה או דלמא יכלי למימר נהי דאחריות דעלמא לא קבילת עלוואי אחריות דנפשך קבולי קבלת אמר לו תניתוה מוכרת והולכת עד כדי כתובתה וסמוך לה שתגבה כתובתה מן השאר ש"מ אי שייר אין אי לא לא. העשירי היכא שהתנה ב"ח על עצמו ואמר ללוקח כל מה שתקנה מפלוני הלוה איני תובעך בכך מחמת חובי שיש לי עליו והלך אותו לוקח וקנה אינו יכול לתובעו. ותדע דכל מה שפי' בכל אותן הלקוחות קרקע, אבל אם לקחו מכל מה שנקרא מטלטלין אין אחד מכל מה שפי' יכול להוציא מידו כלום.
